עיגון חוקתי של גרעין חזון המדינה נכלל בדרך כלל כפרק מבוא לחוקה. בכך הוא ממלא תפקיד הצהרתי, חינוכי וסמלי. כך גרעין החזון מובחן מן ההסדרים החוקתיים הנותנים לו משמעות. בישראל אין חוקה שלמה. ההצעות הנוכחיות עוסקות בעיגון חוקתי נפרד לחזון. נבחין בין חוק חזון (חוק יסוד המבקש לעגן את מכלול חזון המדינה), חוק לאום (שבשמו ובתוכנו, מציע עיגון שמתרכז רק באחד ממרכיבי החזון - יהודיות), וחוק ההכרזה (שהוא מקרה פרטי של חוק חזון, ומציע לחוקק את ההכרזה על הקמת המדינה בשלמותה).

שאלות של חזון אינן שאלות משפטיות, ואינן צריכות להיות מוכרעות במשפט או בבית המשפט. עיגון חוקתי נפרד יעביר את זירת הבירור של מחלוקות על פרשנות החזון מהמרחב הציבורי והפוליטי לבתי המשפט. על רקע המציאות החוקתית בישראל, מצב כזה יגביר חוסר ודאות ומחלוקת.

דיון וויכוח על פרשנות החזון, שהוא עצמו מוסכם, רצויים ותורמים להתפתחות החברה. מהלך של עיגון חוקתי יעמיד את החזון עצמו במוקד של מחלוקת.

חוק הלאום עלול להפר את האיזון החיוני לשמירת כלל החזון. בנוסף, חוק זה מבקש לקבע ברמת חוק יסוד הסדרים
שאינם חלק מגרעין החזון. בכך הוא עלול לצמצם את ההסכמה הרחבה ביחס למרכיב היהודיות בגרעין זה.