מאמרים, יהודית ודמוקרטית

רעש הויכוח עם האמריקאים על הקפאת בניה, מסיח את דעתנו מן השאלה למה בעצם עדיין חושב מישהו שכדאי לנו לבנות בהתנחלות. והתשובה לשאלה הזו, יש לה היסטוריה מפותלת.

הנימוק המקורי של המתנחלים עצמם היה משיחי, כפי שהצהיר במפורש מניפסט היסוד של גוש אמונים. גם הרב צבי יהודה הכהן קוק לימד שההתנחלות היא ”הפוליטיקה האלוהית אשר שום פוליטיקה של מטה לא תוכל לה.“ כפי שהסביר פעם מנחם פליקס לבג“ץ בעיני המתנחלים הנימוק הביטחוני ”אינו מעלה ואינו מוריד“. מדובר במצווה.
ישראל לא השתכנעה. לכן התחלף הנימוק הגאולי במה שהיה בהתחלה רק יחסי ציבור, אמצעי לשכנע את הלא-מאמינים: הנימוק הביטחוני. גם על הנימוק הזה עברו שינויים עמוקים. כל עוד תרחישי האימים של צה“ל דיברו על טנקים עיראקים שישעטו לכן דרך ירדן היה משקל לטענה שהחזקת גב ההר חיונית לבלימת פלישה. אבל מלחמת המפרץ הראשונה מחקה את הנימוק הזה מסדר היום, והעלתה במקומו שאלת הטילים. נעשה לא ברור למה ההתנחלות דרושה לנו כדי להתגונן מטילים, שהרי גב ההר לא עוצר סקאדים.

ואז החל תהליך אוסלו והנימוק הביטחוני השתנה. לא פלישה ולא גב ההר, אלא יכולתנו למנוע טרור באמצעות שליטה בשטח, ואחר-כך היכולת למנוע קסאמים. כפי שחזה הימין במקום שלום אכן קיבלנו טרור תמורת אוסלו, ואחר-כך – וגם את זה הימין חזה – חמסטאן וטילים תמורת נסיגה חד-צדדית.

אלא שבינתיים מצאה ישראל דרך להתמודד עם האיומים האלה בהצלחה רבה. מרגע שקמה חמסטאן בדרום, וחיזבאללה הפך מאירגון גרילה לשותף בריבונות – בקיצור מרגע שקם שלטון מרכזי – התברר שאפשר לגבות ממנו מחיר על טרור ועל טילים. כשירגעו הרוחות ונביט לאחור מ-2006 עד הלום, נגלה שמעבר לרעש, ישראל ניהלה שתי מלחמות מוצלחות מאד: גבול הצפון שקט. מטחי הקסמים מעזה נבלמו, ואת מי שמצליחים בכל-זאת לירות טיל פח פה ושם, רודף החמאס עד חורמה. גבינו מחיר גבוה, מלבנון ומעזה, והמחיר עולה על כל תועלת שיכולים קסאמים וקטיושות להשיג לבעליהם. אבל גם מעבר לזה, הטרור והקסאמים אינם איום קיומי. אבדן הרוב היהודי, וסכנת הדו-לאומיות שהתנחלות גוררת אותנו אליהם, לעומת זאת, הם איומים קיומיים גדולים.

לכן הנימוק היציב האחד שנשאר למפעל ההתנחלות הוא מסורת: שההתנחלות היא שומרת המסורת היהודית והקשר ההיסטורי לארץ ישראל. ועם הנימוק הזה צריך להתמודד באומץ. מפני שהקשר לארץ הוא חלק מן היהדות והציונות. ובכל-זאת טעות לחשוב שהיהדות נמצאת בצד שלהם, ואילו בצד של תומכי חלוקת הארץ יש רק ”אמריקניזציה“. צמצום היהדות למצוות יישוב הארץ (שאיננה נכללת אפילו בין תרי“ג המצוות שמנה הרמב“ם) הפכה את היהדות של המתנחלים לספרטה חמושה שהחליפה את הרוח בחומר, ואת כל מורשתם המוסרית של נביאי ישראל בחרבו של יהושע בן-נון. הציונות של המתנחלים היא נתיב אקספרס לאובדן ההישג הציוני – מדינה יהודית – וקבלת פרשנותם ליהדות היא נתיב אקספרס לצמצום המוסר היהודי לרגבי אדמה. עם כל חשיבות אדמת הארץ, מרכזן של הציונות והיהדות היה תמיד ברוח, לא בחומר. לכן הציונות דיברה על מדינה יהודית בארץ ישראל – ב, ולא על כל. הגיע הזמן שנקרא תיגר גם על יומרתם של המתנחלים ליצג את המורשת של ישראל – היהודית והציונית כאחד.

הרשימה פורסמה בידיעות אחרונות, ב-29.11.2009, שזה כ“ט בנובמבר, במקרה

קראו עוד קראו עוד

בין דה-לגיטמציה לביקורת

מאת פרופסור רות גביזון
מאמר תגובה למאמר של חיים גנז "הכרה ערבית במדינה יהודית" ב 26 ליולי 2009
פורסם ב "הארץ" ב31 ליולי 2009

קראו עוד קראו עוד

הכרה ערבית במדינה יהודית

מאת חיים גנז
פורסם ב"הארץ" ב 26 ליולי 2009

קראו עוד קראו עוד

המציאות חזקה מהרבנים

מאת פרופסור אלכס יעקובסון
פורסם ב"הארץ" ב 8 ליולי 2009

קראו עוד קראו עוד

חברון כפי שלא דמיינתם